אָמַר רִבִּי פִּינחָס. כְּדַיי הוּא שֶׁתְּכַפֵּר עַד יְצִיאַת מִצְרַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
כדיי היא. כפרה של עגלה ערופה כדאי היא שתכפר על ישראל עד יוצאי מצרים ואשר פדית דריש. וכן הוא בבבלי כריתות דף כ''ו:
וְהַזְּקֵנִים רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם עַל מְקוֹם עֲרִיפָתָהּ שֶׁלָּעֶגְלָה. וְאוֹמְרִים יָדֵינוּ לֹא שָֽׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וגו'. וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אוֹמֶרֶת וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. שְׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת נֶאֶמְרוּ בְעִנְייָן אֶחָד. מַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה וּמַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה. 43b כְּיוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר. וַתֹּאמֶר הַכֵּר נָא לְמִי הַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה. עַד כָּאן אָֽמְרָה תָמָר. וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָֽדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְּנִי. עַד כָּאן אָמַר יְהוּדָה. וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אָֽמְרָה. וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ. שְׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת נֶאֶמְרוּ בְעִנְייָן אֶחָד. מַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה [וּמַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה]. כְּיוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר. וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְייָהּ. עַד כָּאן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת גְּדוֹלוֹת מְאוֹד וְגַם יְלִידֵי הָעֲנַק רָאִינוּ שָׁם. עַד כָּאן אָֽמְרוּ הַמְרַגְּלִים. וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. עַד כָּאן אָמַר כָּלֵב. שָׁלֹשׁ מִקְרִיּוֹת נֶאֶמְרוּ בְעִנְייָן אֶחָד. מַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה וּמַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה. כְּיוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר. בְּעַד הַחֲלוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא וגו'. עַד כָּאן אָֽמְרָה אִמּוֹ שֶׁלְּסִיסְרָא. חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה. הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל. [עַד כָּאן] אָֽמְרוּ כַלּוֹתֵיהָ. וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אוֹמֶרֶת. כֵּן יוֹבְדוּ כָּל אוֹיְבֵי י֨י.
Pnei Moshe (non traduit)
והזקנים רוחצים כו'. כדקא' במתני' ואיידי דמייתי לק' בכיוצ' בו מג' מקריות שנאמרו בענין א' ומי שאמר זה לא אמר זה הדר מפרש לה הכא:
שלשה מקריו' כו'. כלו' הרי אלו כמו שלש מקריות של שלשה המדברים והן בענין אחד:
אָמַר רִבִּי יַנַּאי. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ עָֽרְפָה חַייָב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ עָֽרְפָה [חַייָב. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ שְׁחָטָהּ] פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. שָׁמַעְתִּי לָהּ גְּבוּל מֵאֵימָתַי הִיא נֶאֱסֶרֶת. וְהוֹרִידוּ. מִשְׁעַת הוֹרָדָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. לְפוֹטְרָהּ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו ערפה חייב. כדמפרש לקמיה:
רבי יעקב בר אחא רבי אמי כו' אפי' דברי ר''מ ערפה פטור גרסי'. וכדמפר' ר' אילא פלוגתייהו אהיכא קאי וגרסי' ההיא דר' אילא קודם להא דאמר ר' ינאי שמעתי כו' לפוטרה משום אותו ואת בנו כר' שמעון. דפליגי ר''מ ור''ש בשחיטת חולין פ''ה דר''מ מחייב על שחיטת עגלה ערופה משום אותו ואת בנו ור''ש פוטר דשחיטה שאינה ראויה היא וקאמר ר' ינאי דלדברי ר''מ אפי' ערפה חייב דעריפת' זו היא שחיטתה ור''ל קאמר דדוקא השוחט קאמר ואפי' לדברי ר''מ ערפה פטור דבזה מודה לר''ש וכדלעיל הלכה ה':
שמעתי לה גבול. לעגלה ערופה מאימתי היא נאסר' מחיים בהנאה ואחר ירידתה לנחל איתן הגבול שלה:
והורידו. כתיב משעת הורדה הוא הגורם להשם עריפה ואוסרתה:
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. עַד שֶׁהִיא בַחַיִּים הִיא קְדוֹשָׁה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. מַהוּ תֵצֵא. תֵּצֵא מִקְּדוּשָּׁתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא אמרה כן. דמחיים קדשה דקתני נמצא ההורג עד שלא נערפ' העגלה תצא ותרעה בעדר:
מהו תצא. מאי לשון תצא דקאמר אלא תצא מקדושתה שקדשה מיד אחר שהופרשה ואם נמצא ההורג אגלאי מילתא למפרע דהקדש טעות הוי הילכך תצא מקדושתה:
עד שהיא בחיים היא קדושה. כלומר מיד אחר שהופרשה נאסרה מחיי' ואין לה גבול דכפר' כתיב בה כקדשים ור' שמואל לא דרי' והורידו דלמשמעותי' איצטריך:
אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָא. וְיֵאוּת. מַה כְתִיב וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם וְשָׁתָק. אֶלָּא אֲפִילוּ כֵן וְאַתָּה תְבָעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר מתני' ויאות. על סיפא דמתני' קאי דקתני נערפה העגלה ואח''כ נמצא ההורג ה''ז יהרג ויאות הוא וכן נלמד מקר' דמה כתיב ונכפר להם הדם ושתק כלומר מי שתק הכתוב אחר זה אלא אפילו כן מסיים ואתה וגומר אף דנכפר להם הדם מכל מקום ואתה תבער הדם הנקי מקרבך:
משנה: עַד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג וְעַד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רָאִיתִי אִשָּׁה אוֹמֶרֶת רָאִיתִי וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא רָאִיתִי הָיוּ עוֹרְפִין. עַד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִינוּ הָיוּ עוֹרְפִין. שְׁנַיִם אוֹמְרִים רְאִינוּ וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן לֹא רְאִיתֶם לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ושנים אומרים לא ראינו. ובנוסחת הבבלי גריס לא ראית דצריך שיכחישו אותו דבשעה שאתה אומר ראיתי גם אנו היינו עמך ולא ראינו. ובפסולי עדות מיתוקמא דאל''כ פשיטא שאין דבריו של אחד במקום שנים:
מתני' עד אחד אומר ראיתי כו'. בבבלי מסקינן דדוקא שבאו שניהם כא' אבל בזה אחר זה עדות השני לאו כלום הוא דהראשון שאמר ראיתי את ההורג הימנוהו כבי תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים ולא היו עורפין:
הלכה: גִּידֻל בַּר בִּנְייָמִין בְּשֵׁם רַב. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִכְשִׁירוּ עֵדוּת הָאִשָּׁה בָאִישׁ. הָאִישׁ מַכְחִישׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה מַכְחֶשֶׁת אֶת הָאִישׁ. נִיתְנֵי. עֵד אוֹמֵר. רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג. אִשָּׁה אָֽמְרָה. לֹא רָאִיתִי. אִשָּׁה אָֽמְרָה רָאִיתִי. וְעֵד אוֹמֵר. לֹא רָאִיתִי. כִּדְתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הַדֵּיעוֹת. הֵיךְ עֲבִידָה. שְׁתַּיִם נָשִׁים וְאִישׁ אֶחָד עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁנֵי עֵדִים וְעֵד אֶחָד. הָדָא אַתְּ אָמַר בְאִשָּׁה וְנָשִׁים. אֲבָל אִם הָיוּ מֵאָה נָשִׁים וְעֵד אֶחָד כְּעֵד בְּעֵד אִינּוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כעד בעד אינון. כפלגא ופלגא דמי וספיקא הוי:
אבל אם היו מאה נשים ועד אחד. כשר:
הדא דאת אמר. דוקא באשה ונשים שהן כולן פסולי עדות:
עשו אותן כשתי עדים ועד אחד. והולכין אחר רוב דיעות:
שתים נשים ואשה אחת גרסינן. ומכחישות זו לאלו:
היך עבידא. ה''ד דקאמרת דהולכין אחר רוב דיעות:
תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב הדיעות. בפסולי העדות קאמר כדמפרש ואזיל:
תני דבית ר' גרסינן. כמו שהוא שם דבאמת כבית מדרשו של רבי היו התלמידים שונים במתני' כן:
ניתני עד כו' גרסינן. וכן הוא ביבמות ולעיל בהאי ענינא כלומר דפריך מעתה ניתני במתני' עד אומר ואשה אומרת כו' ולאשמעינן רבותא טפי:
האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש. כלומר דהוו כעד כשר לגבי עד כשר ואם באו שניהם כאחד ספיקא הוי והיו עורפין:
גמ' כל מקום שהכשירו עדות אשה. כגון הכא ובסוטה ובאומרת מת בעליך:
משנה: יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָייַת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּיטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִים וְאֶת הַנּוֹקְפִים עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַיי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:
מתני' בטלו האשכולו'. איש שהכל בו כלומר תורתם היתה אמת בלי דופי:
מתני' לא אפקוד. על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה:
ותחינה בן פרישה היה נקרא. מתחילה:
מתני' בטלה עגלה ערופה. לפי שמכירין היו בהם מי היה רגיל להרוג:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי. שֶׁלְּבֵית אַבָּא הָיוּ בַעֲלֵי בָתִּים בַּגָּלִיל. וְלָמָּה חָֽרְבוּ. שֶׁהָיוּ דָנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּאֶחָד וּמְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַקָּה. וְכָךְ הָיָה. חוֹרֵשׁ אֶחָד הָיָה לָנוּ סָמוּךְ לָעִיר וְהָֽיְתָה הַשָּׂדֶה בֵּינֵינוּ וּבֵינָהּ. וְהָֽיְתָה הַצֹּאן לִכְנֶסֶת וְיוֹצְאָה וְהַדֶּרֶךְ עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
וכך היה. המעשה:
חורש א'. יער היה סמוך לעיר ומותר להרעות בחורשין אלא שהיתה שדה בין יער ההוא לעיר והיתה הצאן נכנסת ויוצאת לעיר דרך עליה ומפני כך נענשו:
תַּנֵּי. כָּל הַזּוּגוֹת שֶׁעָֽמְדוּ מִשֶּׁמֵּת מֹשֶׁה עַד שֶׁעָמַד יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם אֶיפְשַׁר לִיתֵּן בָּהֶן דּוֹפִי. [מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם] עַד שֶעָמַד רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אֶיפְשַׁר לִיתֵּן בָּהֶן דּוֹפִי. אָֽמְרוּ עַל רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שֶׁהָיוּ כָל מַעֲשָׂיו לְשׁוּם שָׁמַיִם אֶלָּא שֶׁגִּידֵּל בְּהֵמה דַקָּה. וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ הָרוֹפְאִים אֶצְלוֹ לְבַקְּרוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין לָךְ רְפוּאָה אֶלָּא חָלָב רוֹתֵחַ. שֶׁהָיָה גוֹנֵחַ. מֶה עָשָׂה. לָקַח עֵז וּקְשָׁרָהּ לְכַרְעֵי מִיטָּתוֹ וְהָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה חָלָב רוֹתֵחַ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה גוֹנֵחַ. וּכְשֶׁבִּקְּשׁוּ חֲכָמִים לְהִיכָּנֵס אֶצְלוֹ אָֽמְרוּ. הֵיאַךְ אָנוּ יְכוֹלִין לְהִיכָּנֵס וְהַלֵיסְטֵיס עִמּוֹ בַבַּיִת. וּבְשָׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. אֵין בְּיָדִי עָוֹן אֶלָּא זֶה שֶׁעָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַיי. וּכְשֶׁמֵּת דִּיקְדְּקוּ חֲכָמִים עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וְלֹא מָֽצְאוּ בְיָדוֹ עָוֹן אֶלָּא אוֹתָהּ הָעֵז בִּלְבָד.
Pnei Moshe (non traduit)
כל הזוגות שעמדו כו' אפשר כו'. והיפ''מ גריס אי אפשר ליתן בהם דופי דעד יוסי בן יועזר כו' לא היה בהן שום דופי ועד שעמד כו' אותן שעמדו מאז עד ר''י בן בבא אפשר ליתן בהם דופי שלא היו שלמים בחסידו' כמו ר''י בן בבא שהיה חסיד כדלקמן ולפי גירסת הספר נראה לפרש דמשמת משה עד יוסי בן יועזר כו' ולא עד בכלל אפשר ליתן בהם דופי חוץ מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן דבהם לא היה שום דופי וכן מהם עד שעמד ר''י בן בבא:
אלא שגידל בהמה דקה. ואין מגדלין בהמה דקה בא''י:
וכך היה מעשה. ואפילו זה ע''פ מעשה היה שציוו לו הרופאים. וכן אמר כל הא בבבלי סוף מרובה מעשה בחסיד אחד כו' וזהו ר''י בן בבא דכל היכא דתנינן מעשה בחסיד או ר''י בן בבא או ר''י בן אילעאי:
שהיה גונח. צועק מכאב לב:
והליסטי' עמו בבית. בהמה דקה שאסור לגדלה מפני שגוזלת במאכל':
הלכה: וְלֹא עָמַד אֶשְׁכּוֹל עַד שֶׁעָמַד רִבִּי עֲקִיבָה. וְכָל הַזּוּגּוֹת לֹא הָיוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת. אֶלָּא אֵילּוּ שִׁמְּשׁוּ פַּרְנָסוּת. וְאֵילּוּ לֹא שִׁמְּשׁוּ פַּרְנָסוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ולא עמד אשכול. אחריהן עד שעמד ר''ע:
וכל הזוגות. אשר היו אחריהן כדחשיב בפ''ב דחגיגה ובאבות ואם בהם לא היו אשכולות בתמיה:
אלא אילו. יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן שימשו פרנסות עם גדולות מעלתן ושאר הזוגות יש מהן שלא שימשו פרנסות כגון הדורות דלא חשיב במתני' דחגיגה אבל הני דקחשיב התם קאמר עלייהו הראשונים היו נשיאים כו' ועל כל הזוגות קאי:
וכתיב והיתה וגומר. ודרשינין נמי בזמן שעמה בקרוביהם שלום ולא בזמן שעמה פרוצים בעריות ובזנות וכן דריש ונקה וגו' בזמן שהאיש מנוקה מעון זנות:
גמ' דכתיב כי הם עם הזונות יפרדו. סיפיה דקרא דבמתני' הוא כלו' ועוד טעם אחר כי הם עצמן נואפין כפרדים האלו:
גמ' בריה קטולה. בן הרוצחן הוא כמו בן הרגיל לרצח הוא זה וכמו בן פורת יוסף:
משנה: מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם בָּֽטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכּוֹל בִּיכּוּרָה עִוְּתָה נַפְשִׁי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:
מתני' בטלו האשכולו'. איש שהכל בו כלומר תורתם היתה אמת בלי דופי:
מתני' לא אפקוד. על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה:
ותחינה בן פרישה היה נקרא. מתחילה:
מתני' בטלה עגלה ערופה. לפי שמכירין היו בהם מי היה רגיל להרוג:
הלכה: דִּכְתִיב כִּי הֵם עִם הַזּוֹנוֹת יִפָּרֵדוּ. וּכְתִיב וְהָֽיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְקֶרֶב עַמָּהּ. בִּזְמַן שֶׁעַמָּהּ שָׁלוֹם. לֹא בִזְמַן שֶׁעַמָּהּ פְּרוּצִים. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָווֹן. אֵימָתַי הָאִשָּׁה נוֹשָׂא אֶת עֲווֹנָהּ. בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ נָקִי מֵעַוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ולא עמד אשכול. אחריהן עד שעמד ר''ע:
וכל הזוגות. אשר היו אחריהן כדחשיב בפ''ב דחגיגה ובאבות ואם בהם לא היו אשכולות בתמיה:
אלא אילו. יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן שימשו פרנסות עם גדולות מעלתן ושאר הזוגות יש מהן שלא שימשו פרנסות כגון הדורות דלא חשיב במתני' דחגיגה אבל הני דקחשיב התם קאמר עלייהו הראשונים היו נשיאים כו' ועל כל הזוגות קאי:
וכתיב והיתה וגומר. ודרשינין נמי בזמן שעמה בקרוביהם שלום ולא בזמן שעמה פרוצים בעריות ובזנות וכן דריש ונקה וגו' בזמן שהאיש מנוקה מעון זנות:
גמ' דכתיב כי הם עם הזונות יפרדו. סיפיה דקרא דבמתני' הוא כלו' ועוד טעם אחר כי הם עצמן נואפין כפרדים האלו:
גמ' בריה קטולה. בן הרוצחן הוא כמו בן הרגיל לרצח הוא זה וכמו בן פורת יוסף:
משנה: מִשֶׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים פָּֽסְקוּ הַמַּיִם הַמְּאָֽרְרִין וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי הִפְסִיקָן שֶׁנֶּאֱמַר לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:
מתני' בטלו האשכולו'. איש שהכל בו כלומר תורתם היתה אמת בלי דופי:
מתני' לא אפקוד. על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה:
ותחינה בן פרישה היה נקרא. מתחילה:
מתני' בטלה עגלה ערופה. לפי שמכירין היו בהם מי היה רגיל להרוג:
הלכה: בֶּן הָרַצְחָן. בְּרָא קְטוֹלָא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ולא עמד אשכול. אחריהן עד שעמד ר''ע:
וכל הזוגות. אשר היו אחריהן כדחשיב בפ''ב דחגיגה ובאבות ואם בהם לא היו אשכולות בתמיה:
אלא אילו. יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן שימשו פרנסות עם גדולות מעלתן ושאר הזוגות יש מהן שלא שימשו פרנסות כגון הדורות דלא חשיב במתני' דחגיגה אבל הני דקחשיב התם קאמר עלייהו הראשונים היו נשיאים כו' ועל כל הזוגות קאי:
וכתיב והיתה וגומר. ודרשינין נמי בזמן שעמה בקרוביהם שלום ולא בזמן שעמה פרוצים בעריות ובזנות וכן דריש ונקה וגו' בזמן שהאיש מנוקה מעון זנות:
גמ' דכתיב כי הם עם הזונות יפרדו. סיפיה דקרא דבמתני' הוא כלו' ועוד טעם אחר כי הם עצמן נואפין כפרדים האלו:
גמ' בריה קטולה. בן הרוצחן הוא כמו בן הרגיל לרצח הוא זה וכמו בן פורת יוסף:
משנה: 44a מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין בָּֽטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינַאי וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא. חָֽזְרוּ לִקְרוֹתוֹ בֶּן הָרַצְחָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש:
מתני' בטלו האשכולו'. איש שהכל בו כלומר תורתם היתה אמת בלי דופי:
מתני' לא אפקוד. על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה:
ותחינה בן פרישה היה נקרא. מתחילה:
מתני' בטלה עגלה ערופה. לפי שמכירין היו בהם מי היה רגיל להרוג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source